מלכודות של התודעה


מלכודות של התודעה

מלכודות של התודעה, שלא מאפשרות לנו לחשוב בהגיון

המוח האנושי מסוגל לבצע 1016 פעולות בשנייה. זה אומר שהעוצמה שלו יותר חזקה מכל מחשב הקיים היום. אבל זה לא אומר שליכולות של המוח שלנו אין גבולות. מחשבון פשוט יוכל להתמודד עם החישובים בצורה הרבה יותר טובה ומהירה, וגם הזיכרון שלנו הוא לעתים קרובות לא ממש אמין. בנוסף, אנחנו נוטים ליפול למלכודת של התודעה שלנו, מלכודות שגורמות לנו לקבל החלטות מפוקפקות ולהסיק מסקנות שגויות. במאמר זה אנו נדבר על 11 מלכודות כאלה, או על "עיוותים קוגניטיביים":


הטיית אישור

אנחנו אוהבים להסכים עם אנשים שמסכימים איתנו. בגלל זה אנחנו מבקרים בעיקר בפורומים בהם האנשים חולקים את ההשקפות הפוליטיות שלנו, ומתקשרים עם אנשים, שטעמם ושיקול דעתם דומים לשלנו.

אנחנו לא מוצאים כנעימים את הקבוצות או את האתרים, שגורמים לנו לפקפק ב- "אמת" שלנו. הפסיכולוג ב. סקינר כינה את התופעה הזאת "דיסוננס קוגניטיבי".

הסלקטיביות הזאת היא זו שמובילה ל- "הטיית האישור"- לעתים קרובות, אנו ללא מודעות קולטים רק את המידע אשר מזין את ההשקפות הקיימות שלנו, תוך התעלמות או דחייה של כל דבר שמתנגש עם זה ומאיים להרוס את התמונה המוכרת של העולם עבורנו. האינטרנט, אגב, רק מחזק את הנטייה הזו.


הטיה בין קבוצתית

זוהי תופעה הדומה להטיית אישור, שדנו לעיל. זהו ביטוי של הצורך המולד שלנו "להרגיש חלק מהקבוצה".

למרבה הפלא, דרישה זו קשורה להורמון אוקסיטוצין – "הורמון האהבה". הוא עוזר לנו מצד אחד לבנות קשר חזק אחד עם השני, ומצד שני - מייצר אפקט ההפוך ביחס לאלה שנותרו מחוץ ל- "מעגל" שלנו. הוא גורם לנו לפחד, להיות חשדנים, ואפילו מתנשאים כלפי הזרים.

בסופו של דבר, הטיה זו מובילה להערכת יתר של יכולות וערכים של הקבוצה שלנו, ולזלזל באלה שאין לנו למעשה שום מושג לגביהם.


שגיאת השחקן

זו נטייה לייחס חשיבות רבה לאירועים שכבר קרו, וביטחון בכך שהם יכולים להשפיע איכשהו על העתיד שלנו. הדוגמא הקלסית - לזרוק מטבע. אם חמישה פעמים רצוף יצא "עץ" – בתודעה שלנו ההסתברות שבזריקה הבאה ייצא פלי – גדלה. אך במציאות, הסיכוי עדיין נשאר 50/50.

בערך באותה הצורה עובדת המלכודת "הציפייה החיובית" של גיימרים טבועים. הם חושבים שאחרי כמה תבוסות המזל חייב להסתובב אליהם עם הפנים, והמשחק הבא יביא להם זכייה ענקית.


רציונליזציה שלאחר קנייה

כל אחד מאתנו יכול לחשוב על לפחות מקרה אחד, שבו לאחר שקנה משהו מיותר, שבור או יקר מדי - ניסה לשכנע את עצמו ש- "בכל מקרה זה היה שווה את זה". זה "הרציונליזציה שלאחר הקנייה" – תוכנה אשר מובנית לתוך התודעה שלנו, שדרכה אנו יכולים להרגיש קצת יותר טוב אחרי שעשינו שטות.

תופעה זו ידועה גם בשם "תסמונת שטוקהולם של הצרכן" - רצון הבלתי מודע להצדיק בכל מחיר קנייה לא רציונלית – במיוחד אם זה עלה הרבה.


הזנחה של ההסתברות

מעטים מאוד מאתנו מפחדים להיכנס למכונית, אבל רובנו יכולים להודות שמאוד מתרגשים כאשר עולים למטוס. טיסה, ללא ספק, זה מצב לא טבעי לחלוטין לבני אדם, והיא מעוררת רגש של סכנה.

במקביל, כמעט כל אחד יודע שהסיכוי למות בתאונת דרכים הוא גדול פי הרבה מסיכוי למות במטוס. ובכל זאת, המוח שלנו מסרב לקבל את מערכת היחסים הזאת (לפי הסטטיסטיקה, הסיכוי למות בעת הנסיעה ברכב - 1/84, ובמטוס - 1/5000). אותה התופעה גורמת לנו לפחד למות מידיהם של טרוריסטים, ולא לחשוב על סכנה הרבה יותר מוחשית – מנפילה ממדרגות או הרעלה מקרית, לדוגמה.


סקר מדגמי

סקר מדגמי - זה כאשר אנחנו פתאום מתחילים לשים לב למשהו חדש סביבנו. אנו חושבים ש- "משהו" הזה בשלב מסוים מתחיל "לעקוב אחרינו", כאשר בעצם אנו פשוט לא שמנו לב לזה בעבר.

לדוגמה: אתם קונים מכונית חדשה, ומנקודה זו מתחילים לראות מכוניות כמו שלכם בכל מקום. אותו הדבר קורה עם נשים בהריון שפתאום מתחילות לראות סביבן הרבה נשים נוספות בהריון. זה יכול להיות כל שיר או ביטוי המשמש לעתים נדירות. מה שזה לא היה, הסיבה לכך היא לא בגלל שדבר זה או אחר התחיל  לקרות או להופיע יותר, אלא אתם פשוט התחלתם לשים לב לזה.


אפקט ההשפעה השלילית

אנשים נוטים לשים לב יותר לחדשות הרעות - וזה לא סימן להפרעות פסיכולוגיות. המדענים מאמינים, שבתת המודע אנו תופשים את החדשות הרעות כיותר חשובות. בנוסף, אנו נוטים להאמין יותר לחדשות הרעות מאשר לטובות (שגורמות לנו לחשוד).

סופר ופסיכולוג סטיבן פינקר, למשל, טוען בספרו - שפשע, אלימות ומלחמות בעולם פוחתים משנה לשנה, למרות שרוב האנשים מאמינים שהמצב בכל שנה רק מתדרדר – וזוהי הדוגמה המושלמת לאפקט ההשפעה השלילית.


השפעה של "שיגעון"

אנחנו אוהבים לנוע יחד עם הקהל, למרות שאנחנו אולי לא מודעים לכך. כשאנשים סביבנו בוחרים ב- "חביב הקהל" - חלק במוחנו שאחראי על החשיבה האינדיבידואלית – הופך להיות אינו זמין. אנחנו נכנסים לסוג של "חשיבה קבוצתית".

לדוגמה, הדבר שאצל רוב חבריכם לעבודה נחשב ל- "מגניב" - יש לו את הסיכוי הטוב ביותר להפוך לכזה גם אצלכם. כך גם בספורט - אם רוב הסביבה שלכם הם אוהדים של קבוצה מסוימת – יהיה לכם קשה לא להיכנע להתעניינות האוניברסלית.


השפעה של העברה

זו נטייה להניח שאנשים אחרים חושבים באותו אופן כמונו. עם האפקט הזה קשור האפקט "קונסנסוס שקרי" - אמונה לא מוצדקת שהסובבים אותנו מסכימים אתנו מתוך ברירת מחדל.

השפעת העברה – זו הערכת יתר של הנורמליות שלנו. לדוגמה, לעתים קרובות אנשים רדיקליים חיים עם אמונה שמחוץ לקבוצה שלהם הרבה אנשים חולקים את אמונותיהם, למרות שלמעשה אולי אין כאלה בכלל.


ההשפעה של הרגע

אנחנו בקושי מייחסים את "אני היום" ל- "אני מחר", ולכן לעתים קרובות מרשים לעצמנו לעשות את מה שאנו אוהבים היום, ושמי שיבוא אחרינו יתמודד עם התוצאות.
במחקר שנערך בשנת 1998, למשל, 74% מהקונים שבחרו מזון לשבוע – העדיפו פירות בריאים. וכאשר הם נתבקשו לעשות בחירה ליום הנוכח - 70% מהמשתתפים בניסוי נמשכו לשוקולד.


ההשפעה של עוגן

אפקט זה נקרא גם "מלכודת ההשוואות". זה קשור לנטייה שלנו להשוות את המספרים, מבלי לשים לב לערך האמיתי שלהם. בתרגיל הזה משתמשים באופן פעיל בחנויות.

דוגמה קלסית - סחורה במבצע. אנחנו יכולים לראות שעל התווית נמצאים שני מחירים, ומעריכים את ההבדל, ולא את המחיר. אם "ההנחה" היא משמעותית, זה עושה עלינו רושם, אפילו אם למעשה המוצר הוא יקר מדי גם בהנחה.

בטכניקה זו משתמשים גם במסעדות - הם כוללים בתפריטי ארוחות יקרות מאוד, כדי שבהשוואה, המחירים של המנות האחרות ייראו סבירים. מאותה הסיבה, כשאנחנו בוחרים משהו – אנו נוטים לבחור את מה שבאמצע – לא יקר מדי ולא את הזול ביותר.

 

 



( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )


דף הבית >> מבזקי דף >> כללי >> מלכודות של התודעה